ניצוצי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה לתשלום יתרות נזקי התובע בגין תאונה לרכבו מיום 6/2/10.

1. אין עוררין כי רכבו של התובע נפגע בתאונת דרכים מיום 6/2/10 , במסגרתה פגע בו רכב המבוטח על ידי הנתבעת .

2. אין עוררין כי , בסיכומו של דבר, נטל מבוטח הנתבעת על עצמו , את האחריות לאירוע ומשכך, לא היתה מחלוקת בשאלת האחריות, אלא רק בשאלת הנזק.

3.אין עוררין כי התובע הגיש לנתבעת את המסמכים אשר נדרשו על ידה ביום 28/4/10, הנתבעת טענה וטענתה זו לא נסתרה כי ביום 3/5/10 העבירה את המסמכים לשם קבלת עמדת מבוטחה. אין עוררין כי ביום 14/6/10 שלחה הנתבעת אל התובע את כתבי הסילוק בגין התביעה , ביום 21/6/10 הוא החזירם חתומים וביום 24/6/10 שולמו לתובע הכספים אשר אינם שנויים במחלוקת בסך של 20,021 ₪.

4.המחלוקת בין הצדדים מתמצת בשניים:

א.שאלת זכאותו של התובע לפיצוי ו/או להפרשי הצמדה וריבית בשל העיכוב בביצוע התשלום על ידי הנתבעת.

ב.שאלת זכאותו של התובע לתשלום בגין שכר טרחת שמאי נוסף אשר הועסק על ידו לשם קביעת ירידת הערך אשר נגרמה לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

5.בדיון בפני העידו התובע ונציג הנתבעת , כן הוצגו בפני רישומי הנתבעת לענין המועדים הרלוונטיים וחוות הדעת השמאיות אשר נערכו על ידי שמאיים מטעם התובע.

לאחר שעיינתי בראיות ושמעתי את העדויות, הנני קובעת כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי ולהלן יפורטו טעמי.

6.באשר לשאלת זכאות התובע לפיצוי בגין העיכוב בתשלום- לטענת התובע הואיל והנתבעת אחרה בביצוע התשלום ,שלחה לו את כתבי הסילוק רק ביום 14/6/10 ושילמה לו רק ביום 24/6/10 וזאת, למרות שהעביר אליה את המסמכים כבר ביום 28/4/10 – הרי שעליה לשלם הפרשי הצמדה וריבית כחוק בגין פרק הזמן שמחלוף 30 יום ממועד הגשת התביעה . כמו כן, יש לחייבה בפיצוי מיוחד בהתאם לסעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח הואיל ולא שילמה את הכספים במועד דהיינו בחלוף 30 יום ממועד הגשת התביעה על ידו.

בהתאם לחוק חוזה הביטוח , התשמ"א – 1981 (להלן:"החוק"), על המבטח לשלם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתום 30 יום מיום מסירת התביעה (סעיף 28 לחוק). בנוסף, על המבטח לשלם את תגמולי הביטוח בתוך 30 יום מהיום שהיו בידיו המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו (סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח). במקרה בו הפר המבטח את חובתו לפי סעיף 27 רשאי בית המשפט לחייבו בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור של עד פי שלושה מהריבית הקבועה בחוק ריבית והצמדה (סעיף 28א' לחוק).

הנני סבורה תחילה, כי כל זמן שלא ניתנה על ידי המבוטח עמדתו באשר לתאונה הרי שלא היו בידי המבטחת כלל המידע והמסמכים הדרושים לשם בירור חבותה, בהתאם לסעיף 27 ומשכך, טרם התגבשה החובה לשאת בתשלום בהתאם לסעיף 27 לחוק.לאור האמור הנני קובעת כי התובע אינו זכאי לפיצוי מיוחד בהתאם לסעיף 28א' לחוק. זאת ועוד, הריבית המיוחדת המושתתת בהתאם לסעיף 28א' לחוק, נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט ובענין זה, לאור סמיכות המועדים הנני קובעת כי ממילא אין מקום להשית ריבית כאמור על הנתבעת.

יחד עם זאת, אין באמור בכדי לשלול חובתה של הנתבעת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת המסמכים ה- 28/4/10 ועד ליום בו נשלחו כתבי הסילוק ה – 14/6/10. לענין זה, החוק עצמו נוקט בשני מינוחים שונים – באשר לתשלום הפרשי הצמדה וריבית קובע המחוקק כי המועד יחול בתום 30 יום ממועד :"הגשת התביעה". זאת בשעה שבאשר לתשלום תגמולי הביטוח הוא קובע כי המועד יחול בתוך 30 יום הממועד שהיו בידי המבטח:"המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו" . נקיטת המחוקק בשני מועדים שונים, מפורשות, יש בה בכדי לגלות דעתו של המחוקק ובהתאם לה השתת ריבית והצמדה כחוק אינם מותנים בקבלת עמדת המבוטח אלא שיש להחלים ממועד הגשת התביעה.

לאור האמור , הנני קובעת כי התובע זכאי לקבל הפרשי הצמדה וריבית כחוק בגין סך 20,021 ₪ לתקופה שמיום 28/5/10 ועד ליום 14/6/10.

7.באשר לטענת התובע השניה – לטענת התובע העסיק שמאי אחד – גינדי עזרא – על מנת לשום את הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה. התובע טען כי את השמאי בחר מתוך רשימת שמאיים המקובלים על הנתבעת אשר מצא באינטרנט. אין עוררין כי הנתבעת לא הנחתה את התובע לבחור את השמאי הספציפי אלא שהוא בחר אותו בעצמו ומשיקוליו. לטענת התובע, עת שאל את השמאי אשר נבחר כאמור על ידו, כיצד הוא קובע את ירידת הערך הוא השיב לו כי אין הוא שם ירידת ערך מסחרית ולפיכך, הודיע לו התובע כי לא יחווה דעתו בשאלת ירידת הערך אלא רק בשאלת הנזקים לרכב הדורשים תיקון ושכר שמאי נוסף – גורביץ , על מנת שיחווה דעתו באשר לירידת הערך.

טענת התובע מתחלקת לשניים – תחילה, לטענתו הנתבעת קיזזה מתשלום הפיצוי אשר קיבל סך 200 ₪ מתוך שכר טירחתו של השמאי גינדי עזרא , בלא כל הסבר. לענין זה, דעתי כדעת התובע – שכר טירחתו של שמאי זה, אשר מופיע כאמור ברשימת השמאים המקובלים על הנתבעת, עמד על 812 ₪ כולל מע"מ – לא מצאתי כי שכר טירחה זו חורג מגדר הסביר ומשום כך, הנני קובעת כי על הנתבעת להוסיף ולשלם לתובע סך 200 ₪ בגין שכר טירחת שמאי זה.

זאת ועוד, אין עוררין כי הנתבעת סירבה לשאת בתשלום שכר השמאי – גורביץ דני הואיל ולטענתה לא נדרשה חוות דעת נוספת. לענין זה, דעתי כדעת הנתבעת – כאמור, אין עוררין שהשמאי עזרא גינדי נבחר על ידי התובע . כיוון שכך, ככל שסבר התובע משיקוליו הוא שהוא נזקק לשמאי נוסף על מנת להעריך את ירידת ערך – שמאות אשר לכאורה יכל לעשות גם השמאי הראשון- אין לו להלין אלא על עצמו ועליו לשאת בתוצאות החלטותיו אשר נובעות מזהות השמאי הראשון אשר נשכר על ידו ואשר לא היה לרוחו בסיכומו של דבר.

במאמר מוסגר אוסיף, לענין זה, כי במסגרת הדיון בפני התברר כי שומתו של השמאי השני לקתה בחוסר דיוק הן לענין מספר הבעלויות והן, לענין העדר העבר. באשר לענין מספר הבעלויות בסיכום השומה מציין השמאי כי מדובר ברכב מיד ראשונה ובהתאמה נקבע ערכו בהתאם למחירון בה בשעה, שבתחילת חוות הדעת צוין כי התובע רכש את הרכב מאחר. זאת ועוד, באשר להיסטוריה הביטוחית , אין עוררין כי הרכב עבר תאונה בעבר אשר בגינה שולמה ירידת ערך בסך 2% - היסטוריה זו לא צויינה במסגרת חוות הדעת. האמור הינו במאמר מוסגר הואיל והנתבעת קיבלה שומתו של שמאי זה ללא עוררין ואולם, בחוסר הדיוק בחוות הדעת השניה יש בכדי להשליך באשר לעצם נחיצותה מלכתחילה.

אשר על כן כן הנני קובעת כי בדין סירבה הנתבעת לשאת בתשלום שכר טירחתו של השאמי גורביץ דני.